פסק-דין בתיק ת"א 2319-06

עניינה של התובענה הוא בבקשת התובעים למתן פסק דין הצהרתי שלפיו מר משה מילשטיין, הרשום כבעלים של מקרקעין בכפר שמריהו, הוא קרוב משפחה שלהם שהלך לעולמו בשנת 1973 בהורישו להם את רכושו. בהמשך לכך, עותרים התובעים לשחרר לידיהם רכוש זה  המנוהל על ידי הנתבע 1 (להלן: " האפוטרופוס הכללי") כ"רכוש עזוב" כהגדרתו בחוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח-1978 (להלן: " חוק האפוטרופוס" או " החוק").

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.         ביום 29/12/37 רכשו משה מילשטיין ושרה מילשטיין, בחלקים שווים, מקרקעין  באזור כפר שמריהו הידועים כחלקה 34 בגוש 6672 וחלקה 44 בגוש 6672, ששטחם הכולל הוא 7,877 מ"ר (להלן: " המקרקעין"). העתק שטר המכר סומן נ/1 (להלן: " שטר המכר של הנעדר").

החל מסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 לא שולמו תשלומי המיסים בגין המקרקעין, ורשויות השלטון המקומי לא הצליחו ליצור קשר עם בעליהם. משכך, ביום 13/9/73 בית המשפט המחוזי בתל אביב הוציא תחת ידו צו שלפיו האפוטרופוס הכללי הופקד על ניהול הנכס (להלן: " צו הניהול"; צורף כנספח א לכתב ההגנה מאת האפוטרופוס הכללי, להלן: " כתב ההגנה"). החל ממועד הוצאת צו הניהול מנהל האפוטרופוס הכללי בנאמנות את המקרקעין עבור הבעלים ברכוש או יורשיו, בהתאם להוראות חוק האפוטרופוס.

משך כ-25 שנים נוהלו המקרקעין בידי האפוטרופוס הכללי. משלא אותרו הבעלים, בשנת 1997 החל האפוטרופוס הכללי לפעול להעברת המקרקעין לקניין המדינה, בהתאם להוראות חוק האפוטרופוס הכללי. בתוך כך, ביום 28/5/97 האפוטרופוס הכללי פרסם בשני עיתונים המופצים בתפוצה ארצית הודעה בדבר כוונתו להעביר את המקרקעין לקניין המדינה.

2.         ביום 23/2/98 פנה עו"ד אבי נאמן, מטעם אמנון (מילשטיין) מירום ורוזה מילשטיין (להלן: " מירום" ו" רוזה מילשטיין", לפי העניין) אל האפוטרופוס הכללי, במכתב. כאמור במכתב זה, מירום הוא בנו ורוזה מילשטיין היא אלמנתו של אחד בשם משה מילשטיין ז"ל, שנפטר בחיפה בינואר 1973 (להלן: " המנוח"); והם יורשיו החוקיים והבלעדיים. יצוין כי רוזה מילשטיין נישאה למנוח ביולי 1970 והיתה נשואה לו כשנתיים וחצי עד לפטירתו. כעולה מהמכתב, בהתאם למידע שהגיע למירום ולרוזה מילשטיין, המנוח הוא אותו משה מילשטיין שרשום כבעלים במחצית מן המקרקעין נושא התובענה (להלן: " הנעדר"). יוער בנקודה זו, כפי שעוד יפורט, כי נכון לאותה עת כבר אותרו יורשיה של שרה מילשטיין - שהיא הבעלים של המחצית השנייה של המקרקעין - ולפיכך הוסר צו הניהול ביחס לחלקם של יורשי שרה מילשטיין במקרקעין. בהתאם לכך, מירום ורוזה מילשטיין ביקשו כי האפוטרופוס הכללי יעביר לידיהם את הזכויות במחצית המקרקעין הנותרים שעדיין מנוהלים על ידו. זאת כאמור מתוקף זכויותיהם כיורשיו הבלעדיים של המנוח, שהוא הנעדר כנטען על ידם (נספח ט לכתב ההגנה). יצוין כי מלכתחילה היה מירום התובע מס' 1. ואולם משהלך לבית עולמו באה במקומו אלמנתו ויורשתו עדינה מירום - וכל שייקבע לגביו, כוחו יפה ביחס לזכויותיה שלה כיורשת.

ביום 22/4/98 האפוטרופוס הכללי השיב למכתב עו"ד נאמן. בתשובתו הבהיר נציגו כי לצורך בירור השאלה אם המנוח והנעדר חד הם, על מירום ורוזה מילשטיין לספק פרטים נוספים על אודות ארץ לידתו של המנוח, אופן רכישת המקרקעין, מקום מגוריו בעת רכישתם - ובפרט אם התגורר בישראל או בחו"ל(צורף כנספח 7 לכתב התגובה מאת האפוטרופוס הכללי במסגרת ההליך שנפתח מלכתחילה כהמרצת פתיחה, להלן: " התגובה"). מירום ורוזה מילשטיין השיבו למכתב האפוטרופוס ביום 10/9/98, הפעם באמצעות עו"ד סלאח גנאים (להלן: " עו"ד גנאים"). להלן עיקרי תשובתם:

המנוח נולד ביום 27/11/1910 בברית המועצות ועלה לישראל עם הוריו בין השנים 1921-1920; שמה של בת זוגו הראשונה של המנוח היה סימה, ובשנת 1934 לבני הזוג נולד בן בשם אמנון מילשטיין, שלימים שינה את שם משפחתו למירום - הוא מי שהיה התובע מס' 1 בתובענה דכאן, וכאמור עדינה מירום באה במקומו משנפטר; הוריו של מירום התגרשו בשנת 1935, והוא עבר לגור עם אימו. עוד צוין באותו מכתב כי המנוח, אביו של מירום, התחתן בשנית בשנת 1939 עם ציפורה מילשטיין ובשנת 1968 נפטרה אשתו השנייה; בשנת 1971, לדבריו, המנוח נישא בשלישית לרוזה מילשטיין - שכאמור מטעמה ומטעם מירום פעל עו"ד גנאים. עו"ד גנאים ציין כי אין בידי מרשיו אסמכתא בדבר רכישת המקרקעין על-ידי המנוח (נספח 8 לתגובה).

ב"כ האפוטרופוס הכללי השיבה למכתב עו"ד גנאים ביום 21/12/98, בציינה כי הנתונים שמסרו מרשיו אינם תואמים את הנתונים שבתיק הרלוונטי המנוהל בידי האפוטרופוס הכללי, וביקשה לקבל דוגמה של חתימת המנוח וכן פרטים נוספים - ובכלל זה מענה לשאלה אם המנוח התגורר בארצות הברית (נספח 9 לתגובה). במענה למכתב זה, הסביר עו"ד גנאים ש ככל שידוע למרשיו, המנוח התגורר תקופה מסוימת בארצות הברית, וייתכן במדינת אוהיו. לזאת הוסיף כי עקב הנתק רב השנים בין מירום לבין אביו המנוח אין בחזקת מרשיו כל דוגמת חתימה של המנוח (נספח 10 לתגובה). האפוטרופוס הכללי לא הסתפק בפרטים נוספים אלה ושב וביקש מעו"ד גנאים, במכתב נציגת האפוטרופוס הכללי עו"ד שירה גורדון (להלן: ' עו"ד גורדון'), כי מרשיו ימציאו "מסמך כלשהו או ראיה אחרת", שיהיה בהם כדי להוכיח את הזהות הנטענת על ידם בין המנוח לנעדר (נספח 11 לתגובה).

3.         בעקבות כך, ביום 25/11/01 פנה בא-כוחם החדש של מירום ורוזה מילשטיין, עו"ד יהונתן לב-ארי (להלן: ' עו"ד לב-ארי'), אל האפוטרופוס הכללי וצירף למכתבו העתק של מסמך משנת 1969. המדובר במסמך שכתוב בכתב יד בידי אדם בשם משה מילשטיין, וממוען לקופת תגמולים לעצמאיים "עצמה" (להלן: " המכתב לקופת התגמולים", סומן ת/5). לטענת עו"ד לב-ארי, המכתב לקופת התגמולים נכתב בידי המנוח, וכתב ידו זהה לכתב היד של הנעדר, שעל גבי שטר המכר של הנעדר (מכתבו של עו"ד לב-ארי מיום 21/11/09 צורף כנספח 12 לתגובה).

עו"ד גורדון מאת האפוטרופוס הכללי השיבה למכתב זה בציינה כי מירום ורוזה מילשטיין לא הוכיחו בעבר את הזהות בין המנוח לנעדר וכי לאפוטרופוס הכללי הוגשה בקשה לשחרור המקרקעין מטעמם של טוענים נוספים לזכויות בהם. יוער כי טוענים נוספים אלה הם נתבעים 6-2 בתובענה דנא, שטענו יחדיו להיותם יורשים של אחד אחר בשם משה מילשטיין שהוא הוא הנעדר (להלן: " הטוענים האחרים").

כמו כן, מרשיו של עו"ד בן-ארי נתבקשו במכתב זה מאת האפוטרופוס הכללי לפרט על אודות קרובי משפחה רלוונטיים לבירור הסוגייה, ובפרט על שרה מילשטיין (המכתב צורף כנספח 13 לתגובה).

עו"ד לב-ארי השיב למכתב במכתבו מיום 18/2/02 (נספח 14 לתגובה) שאליו צירף תצהיר מטעם מירום (להלן: " התצהיר הראשון"). ולהלן פרטים מתוכו של התצהיר הראשון הצריכים לענייננו:

לאחר שהוריו התגרשו, מירום עבר להתגורר עם דודו, אחיו הבכור של המנוח; שמו של סבו - אביהם של דודו ושל המנוח - היה זלמן; מסעיף 5 לתצהיר עולה כי למנוח היתה בת דודה בשם שרה מילשטיין, ואולם בסעיף 6 לתצהיר מצוין כי שרה מילשטיין היתה אחייניתו של המנוח (ולא בת דודה); עוד צוין כי בעוד שאביה של שרה מילשטיין עקר עם משפחתו לארה"ב, אחיו זלמן - שהוא אביו של המנוח - עלה לארץ להתיישב בה.

מירום הוסיף כי לאחר שהתחיל בהליכים לשחרור המקרקעין, הוא נפגש עם בנו של  יורשה של שרה מילשטיין - שיוזכר שבשנת 1937 רכשה את המקרקעין נושא התובענה יחד עם הנעדר. המדובר ברב חיים נפתלין, בנו של האחיין של שרה מילשטיין (להלן: "הרב חיים נפתלין"). כאמור בתצהיר, במהלך אותה פגישה הרב חיים נפתלין אמר כי מירום הוא בנו של משה מילשטיין, הנעדר, בשל הדמיון הרב בין השניים.

4.         ביום 28/10/02 נתכנסה ישיבה של ועדת שחרורים - היא גוף באפוטרופוס הכללי האמון על בחינה של בקשות לשחרור נכסים המנוהלים על ידי האפוטרופוס הכללי ולהעברתם לידי בעלי הזכויות בהם - ודנה בבקשתם של מירום ורוזה מילשטיין. הוועדה פירטה בפירוט רב את כלל המידע והמסמכים שהגישו המבקשים.

כמצוין בפרוטוקול הדיון, המידע על הנעדר יכול היה להגיע לידיהם של מירום ורוזה מילשטיין ממקור חיצוני. כפי שעוד יפורט, בשל טעות שאירעה בלשכת רישום המקרקעין, מידע על המקרקעין נושא התובענה, ובכלל זה פרטים על הנעדר ועל שרה מילשטיין, הגיע לצדדים שלישיים - ובקרב האפוטרופוס הכללי נתעורר חשד לשימוש לרעה במידע חסוי זה. עוד ציינה הוועדה כי במשרד הפנים לא נמצא תיקו האישי של המנוח - הוא, כאמור, קרובם של מירום ורוזה מילשטיין. סיכומו של דבר, ועדת השחרורים דחתה את הבקשה משלא השתכנעה, לנוכח כלל הראיות שהובאו בפניה, כי המנוח הוא הנעדר; ובין השאר, משמצאה אי התאמה בין חתימותיהם של המנוח והנעדר שהוצגו לה במסמכים שונים (פרוטוקול הדיון ובו החלטת הוועדה מיום 28/10/02 צורף כנספח ג/1 לכתב ההגנה).

ביום 8/6/03 שב עו"ד לב-ארי ופנה אל משרדי האפוטרופוס הכללי, והפעם צירף לבקשתו לשחרור המקרקעין לידי מרשיו, מירום ורוזה מילשטיין - מסמכים נוספים שהוצאו מלשכת רישום המקרקעין בחיפה, תמונות מארכיון המנוח וכן חוות דעת מאת הגרפולוג משה בן חנן. הגרפולוג ערך השוואה בין כתב ידו של הנעדר, כפי שזה מופיע בשטר המכר של הנעדר, לבין כתב ידו של המנוח, ומצא התאמה בתכונות הכתיבה ובחתימות. בין היתר, הגרפולוג השווה בין כתב היד של הנעדר על שטר המכר של הנעדר לבין כתב ידו של המנוח המופיע על שטר מכר דירה משנת 1953, והנושא את חתימותיהם של משה מילשטיין וציפורה מילשטיין (להלן: " שטר המכר של המנוח", סומן נ/2) - ומצא זהות בין החתימות המצויות בשני שטרי המכר. מלכתחילה חוות דעת הגרפולוג בן חנן צורפה להמרצת הפתיחה שבה נפתח ההליך (נספח יג להמרצת הפתיחה); ואולם משהוסב התיק לתביעה רגילה והוגשו כתבי טענות בהתאם - תחת חוות דעת הגרפולוג בן חנן, הציגו התובעים לתיק בית המשפט חוות דעת מאת מומחה להשוואת כתבי יד מר אמנון בצלאלי (להלן: " המומחה בצלאלי" ו-" חוו"ד בצלאלי" - סומנה ת/1).

בעקבות פנייתו החוזרת של עו"ד לב-ארי כאמור, ביום 21/6/04 האפוטרופוס הכללי כינס ישיבה נוספת של ועדת שחרורים וזו דנה בשנית בבקשתם של מירום ורוזה מילשטיין. הוועדה מצאה כי חרף האמור בחוות דעת הגרפולוג בן חנן לא עלה בידי המבקשים להוכיח את טענתם (פרוטוקול הדיון ובו החלטת הוועדה מיום 21/6/04 צורף כנספח ג/2 לכתב ההגנה).